יחידות נופש – הפיל הלבן של תעשיית התיירות

 

יחידות נופש נמכרו בעבר בשיטת שיווק ישיר, שבה הוזמנו קבוצות מיקוד של אנשים לכנסי מכירה. תחום זה נהנה מתקופת שגשוג בסוף שנות התשעים ורק כעשור לאחר מכן הפכו דירות הנופש לפיל הלבן של תעשיית התיירות. אנשים רבים לא היו פנויים כעבור שנה לממש את זכותם לנפוש בדירות שרכשו, ואלה שהמשיכו בכל זאת לנפוש נתקלו בתחזוקה ברמה נמוכה ובחוסר אכפתיות מצד הדיירים הקודמים. יחידות נופש שנרכשו בתור פנינים אקסקלוסיביות נתפשו על ידי בעליהן כעבור זמן מה כאישה בוגדנית המחליפה בעלים תדיר, וכנטל כלכלי שנוצל לעתים קרובות רק כדי להצדיק את ההשקעה המתמשכת בו.

נופשים מאוכזבים רבים ניסו למכור את יחידות הנופש שלהם, כדי להיפטר מהנטל מצד אחד, וכדי לשחזר את הקסם שחשו בעצמם במעמד המכירה המקורי מצד שני. גם המקרה של יחידות הנופש הוא מקרה שבו הפעלת שיקול דעת ובחינה לטווח ארוך במעמד הקנייה מקשים מאוד על המכירה, ולכן הפכו שיטות המכירה יותר ויותר אגרסיביות, ולעתים קרובות הוצגו היחידות בכנס המכירה ללקוחות פוטנציאלים בתור פרס שיש רק לבוא ולקחתו. תביעות מצד רוכשים חדשים שהתעשתו בבוקר הקנייה וחשו מרומים צצו חדשות לבקרים ותקופת העדנה של יחידות הנופש באה לקצה.

מעניין שרק בחלוף שנים השכילו רוכשי הדירות לראות את האי כדאיות שברכישת יחידות נופש: אין כל סיבה לדאוג למצבו של נכס שאותו תשוב לראות לשבוע אחד רק בשנה הבאה, קשה להתחייב מראש על תאריך לחופשה זמן כה רב מראש ומי ירצה לחזור שוב ושוב לאותו האתר בדיוק בחופשותיו במשך שנים כה רבות? הרי בשלב מסויים כבר נמאס מאותה מיטה ומאותן מדבקות קיר לסלון.

למעשה עצם הרעיון של יחידת נופש סותר את רעיון החופשה החלומית שמנסים אנשים המכירות למכור לרוכשים. הרוכשים מתפתים לבעלות על נכס, להרגשה של בעלי ממון המחזיקים חדר פרטי אשר בו הם נופשים בקביעות, וגם לרעיון שלא יאלצו "להתעסק" עם כל ענייני החופשה מדי שנה, שכן אלה יהיו מעתה קבועים מראש. אולם בפועל כגודל הציפייה כן גודל האכזבה: בעלי הנכס נושאים, מצד אחד בכל החובות (אחזקה, תשלומים קבועים ועוד) אך מממשים, מצד שני, זכות מינימלית – שימוש של שבוע בשנה; ההרגשה של שועי עולם בעלי אתר נופש פרטי מתפוגגת אף היא כאשר מגיעים ליחידה ומגלים לכלוך שהשאיר הדייר הקודם (פתאום הדירה לא מרגישה כמו המקום הכי פרטי בעולם) וכאשר האתר או עיר הנופש נמאסים על הלקוחות אך מצבם הכלכלי לא מאפשר הוצאה נוספת, על נופש במקום אחר; מסתבר שמעבר ליחידה עצמה, עדיין צריך "להתעסק" בפרטי החופשה, להזמין כרטיסי טיסה, לשלם על הוצאות, להחליף תאריכים אם התאריך הקבוע מראש לא מסתדר. בקיצורו של דבר, האכזבה היא מרה וההפסד הכלכלי בדרך כלל גדול. במובן זה מזכיר מקרה יחידות הנופש את סיפורי "שיטות פירמידה" למיניהן, שבהן התפתו רבים להוצאה ראשונית גדולה לשם נטילת חלק בעסק שיש בו פוטנציאל רווח גדול, לכאורה. אלה כמו אלה מצאו עצמם בסופו של דבר מאוכזבים, ממורמרים ולעתים גם מרוששים.

לחצו לכניסה לאתר w-art.co.il לפרטים